?מי אנחנו ולמה אנחנו פה

יום שני אחר הצהריים. במייל עדיין מחכים לי 4 מיילים שאני חייבת לענות עליהם היום, 2 בקשות לתיקוני סקרים ומה שנראה כמו לפחות 1,487,024 משימות פתוחות.. תכלס – יום רגיל.

אני אוספת את הקטנטנים מהגן ובדרכנו משם לגן השעשועים פוגשת לראשונה את האבא של הילד החדש שהצטרף לאחרונה למשפחתון.


"היי, אני בילי, אמא של שחר וגיא ואני מנהלת את המדידה וההערכה בעמותת תפוח". עוד לפני שאני מסיימת את המשפט הזה אני כבר מוכנה לכמה שאלות שלרוב חוזרות על עצמן.

"גילי..? נילי...?" אז לא. בילי. כן, כמו Billy the Kid או בילי אליוט. וכן, זה שם מגניב.

"עמותת תפוח? לא שמעתי עליכם. מה היא עושה?" השאלה הזאת תמיד מעלה בי חיוך קטן שאני מקווה שלא קולטים. כי הניסיון לתמצת את כל מה שעמותת תפוח עושה במשפט אחד - זו משימה בלתי אפשרית.





עמותת תפוח קיימת כבר 19 שנים. היא הוקמה אי שם בתחילת שנות האלפיים על-ידי ליאון רקנאטי שהיה בזמנו יושב הראש של IDB. לכבוד חגיגות ה-50 של החברה, במקום להפיק אירוע גרנדיוזי, החליט רקנאטי להקים מיזם קהילתי. הרעיון שלו היה להקים 30 מרכזים קהילתיים ולהכשיר בתוך 4 שנים 400,000 איש לאוריינות דיגיטלית בסיסית.


דפנה, שהיא היום המנכ"לית של תפוח, הצטרפה לעמותה ב-2002. וכמנכ"לית חברה לגורמים מובילים במגזר העסקי כמו Intel, Microsoft, Cisco, ובזק שתרמו מהידע והמשאבים שלהם כדי לעזור לנו לעשות את מה שאנחנו עושים.


כשתפוח התחילה את דרכה המטרה הייתה להנגיש את האינטרנט. זה נשמע מוזר, אבל לא היו אז מחשבים בבתי הספר, בטח שלא היה טאבלט לכל תלמיד, והמונח "סטארטאפ ניישן" עדיין לא הפך למטבע לשון ששגור בכל פה. ומה שעשינו זה פשוט לאפשר לילדים ובני נוער להגיע למרכזים שלנו ולהשתמש במחשבים. בסופו של יום, למרות שהכוונה הייתה להפעיל את המיזם למשך 4 שנים בלבד, לכולם היה ברור שהעבודה רק החלה ושתפוח חייבת להמשיך לפעול כדי לשנות את המציאות.


לאותה מציאות קוראים הפער הדיגיטלי והיא אחת מהתופעות הנלוות להדרה חברתית. מחקרים רבים הראו לאורך השנים שאוכלוסיות מודרות, כמו אלו בפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל, מתאפיינות באוריינות דיגיטלית נמוכה יותר. אתם בטח שואלים את עצמכם מהי אוריינות דיגיטלית – זה נושא לפוסט חשוב ואחר, אז כרגע אכתוב בקצרה שזה אומר שלאוכלוסיות האלו יש פחות גישה לאינטרנט, שיש להן מיומנויות נמוכות יותר ושהן משתמשות פחות באפשרויות הגלומות בעולמות הדיגיטל. אבל אני מבטיחה לפרט יותר בהמשך.


עם השנים, במקביל לשינויים במשמעותו של 'הפער הדיגיטלי' ובמה שנדרש כדי לצמצמו, גם תפוח השתנתה. היא התמקצעה בעולמות תוכן טכנולוגיים מתקדמים, החלה לעבוד עם קהלים חדשים ואימצה גישות חדשניות ופורצות דרך כדי לגשר בהצלחה בין עולמות ההייטק לפריפריה.


כיום אנחנו פועלים ליצירת שוויון דיגיטלי באמצעות מודלים שונים שאותם אנחנו מפעילים ב-350 מוקדי פעילות, עם כ-80,000 מוטבים בשנה. אנחנו מתעסקים בעולמות התעסוקה, החינוך הבלתי פורמאלי והפורמלי. מכשירים בני נוער, בוגרים, מבוגרים וקשישים. אנחנו חולמים, בונים, מתפעלים, מודדים ומעריכים מגוון פעילויות – מסיירות תכנות שאורכן כמה חודשים דרך חוגי בית והאקתונים ועד אירועי חשיפה חד פעמיים. אנחנו 58 אנשי מטה וכמעט 150 אנשי שטח שעובדים מסביב לשעון כדי לשפר את איכות החיים של האנשים שאנחנו עובדים איתם ולספק להם הזדמנויות שוות.


זה המון, וזה מורכב, וזה סופר מאתגר - אבל זה מה שאנחנו יודעים ואוהבים לעשות.


ואני? אני אוהבת לחקור. כי אני אוהבת לדעת. ואני אוהבת לכתוב. וכבר תקופה ארוכה שאני מתכננת את הבלוג הזה. ועכשיו הגיעה שעת הכושר וזכינו להוביל פרויקט מרתק וחדשני בעולמות שאנחנו אוהבים לקרוא להם ה-Data & Insights. והחלטנו שהגיע הזמן לשתף עוד אנשים במה שאנחנו חושבים, עושים ולומדים מהפיילוט שאנחנו מפעילים במיזם קהילות דיגיטליות של ישראל דיגיטלית עם שותפינו ממשרד החקלאות ומועצת חורה.

ואני מקווה שתמשיכו להגיע לפה כדי לחלוק איתנו את התהליך הזה.


בילי כהן

מנהלת מדידה, הערכה ולמידה ארגונית

עמותת תפוח